<h1>ספר הבתים הלכ' ק"ש שער ראשון ס"י</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, להאריך אינו רשאי לקצר, לחתום אינו רשאי שלא לחתום, שלא לחתום אינו רשאי לחתום. מטבע כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהן. כתב הר"ם כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע. יש מי שפסק אע"פ ששנה מטבע הברכה הואיל ואמר מה שיובן ממנו ענין הברכה יצא, וכן נראה דעת הר"ם, לפי מה שכתב בהלכות ברכות. ובשערי הברכות נבאר זה. ויראה לי שלא נקרא שנוי מטבע אלא כשאינו חותם במקום הראוי לחתום ובדרך הראוי לחתום. אבל אם חתם כראוי אע"פ ששנה המטבע יצא כדרך שאמרו בשחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור. ויש מי שאמר שלא נאמר דבר זה אלא בברכות אלו, שכולן ממטבע אחד, כדרך שאמרו כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. ומה שכתבנו נראה לנו עיקר. יש מי שפסק שאין אומרין פיוטין בתוך הברכות של קרית שמע מפני שנראה כמוסיף על המטבע. ויש מי שאמר שאין זה תוספת הואיל ואינן בקביעות. כתב הרב בעל העתים שמה שאנו מוסיפין בברכת יוצר של שבת טעות הוא בידינו מפני שהוא תוספת שנוי מטבע, אבל נשמת כל חי הוא קודם לברכה ואין בו משום תוספת ולא שנוי מטבע ע"כ. וכבר נתפשט המנהג לאמרו בכל הגלות, ושמעתי שנוסח זה תקנו הגאונים הראשונים, והם היו מקובלים מן האמוראים, לפיכך אין לשנות המנהג.
